בהתאם למעמדי ומצבי האישי(גרושה +) מנסים ללא הרף להדביק לי מדבקות-כך מישהו הציג את הדבר בפניי. כאילו שאני עוד רגע הולכת להתפגר כאילו שעוד רגע אני מסיימת מחזור ביוץ אחרון,עברתי כבר את שיא חיי הנה מגיע קמט ראשון,חיוך שנשאר בדיליי עוד כמה שניות. את גרושה,צעירה,יפה,מצחיקה,שנונה איך זה שאין לך גבר???
כל אחד חושב שהוא הלנה רובינשטיין ורוצה להבטיח את מקומו בגן עדן על גבי,על בשרי ,על פצעי. מכירים לי גברים בכל המינים והצורות,שקרנים פתולוגיים,מתימנים,בעלי פוביות משונות,סיפורי כיסוי להומואים בארון,אוטיסטים רגשיים,מתחתנים סדרתיים,נשואים בעלי חיים כפולים ועוד רבים ומוטרפים שמשום מה עוד מסתובבים ביננו ואף אחד לא טורח לעצור אותם.
מה אני שארית של החברה שאני צריכה את הגהינום הזה? להוריד מחירים לרצפה? ואני הורדתי מחירים…למחירי תחת. עד לא מזמן לא היה לי נעים לצנזר,הייתי הולכת כי לא רציתי לאכזב את המשדך,בכל זאת גן עדן לא כולם נכנסים אליו. אפילו היו מעבירים את הטלפון שלי מבלי לומר לי בכלל והיו ערבים שהייתי מקבלת שיחות מגברים תמהוניים שהיו מגמגמים לי בטלפון.
אחרי שהתגרשתי,כן רציתי לראות דברים אחרים לא האמנתי "שהשוק" הזה כל כך רדוד. רציתי לראות בעצמי,רציתי לחוות,לדפוק ת’מערכת ולמצוא פרק ב’ בכלום זמן תוך חודש חודשיים אפילו הצבתי לי דד ליין אבל מהר מאוד התאפסתי וחזרתי עם הזנב בין הרגליים. מה קרה פה בכל הזמן שנעדרתי? הכל כל כך שונה. אנשים לא אותם אנשים הדרישות שונות וקיבלו פירוש אחר לגמרי.אחרי מספר דייטים כושלים נסיונות סרק לחתונה חוזרת וסתימת פיות הרגשתי כמו הזקן ההוא מחומות של תקווה שיצא מהכלא אחרי ארבעים שנה ולא היה יכול לשאת את שינויי מזג האוויר,המרחב ותאוצת החיים שהתרחשה בזמן שישב מחצית מחייו בכלא בסוף הוא התאבד. רציתי לחזור הבייתה לחרא שהכרתי, הבנתי שהכל מנוקר מבחוץ ואנשים יכולים לשרוף אותך על פחות מסינון קטן בטלפון.
ושוב התאפסתי. מה אני רצה להכיר מישהו כל כך מהר? רק לפני דקה וחצי השתחררת וכבר את רצה לשדוד את הבנק הבא?ניערתי מעליי את כל מדבקי המדבקות שרצו נתח מהתהילה שבנו על גבי. מהר מאוד הפכתי שוב עויינת,נחרצת זה כבר לא היה בנימוס. כי אין לאנשים טקט הם בטוחים שהם יודעים מה אתה רוצה. מה יהיה בשבילך טוב, כי אם הם נשואים אז גם אתה צריך,שלא תהיה לבד שזה ייפול להם בדיוק בול זוגות זוגות בערב פוקר שאירגנו ברביעי, שיכולו להגיד לעצמם "אני סידרתי ביניהם",שזה יישב בדיוק בתבנית המשעממת שרובנו חיים בה.
החלטתי להניח לדבר,להתרכז בדברים שאני אוהבת ולהתפלל שאת הגבר שלי אמצא כבר לבד,אולי בתור לבנק או אולי כשאני קודחת ופצעי חום על שפתיי ואלי זה יהיה השכן שגר בבניין מתחתיי ואולי גם לא אמצא אבל בבינתיים הזה, עד ש… אני צוחקת,משתעשעת נורא נעים לי לצפות מבחוץ בדבר. בקלות אני יכולה לזהות דייט ראשון ולתרגם את כל מערכת היחסים העתידית שלהם אפילו לדעת אם יתחתנו או לא,אם זה יהיה רק סקס או מערכת ארוכה… בגלל שמאוחרי רזומה ענקי אני פיתחתי סוג של קריירה, בקלות אני מזהה מי בא לנטוע יער ומי מבא לנטוע שתיל. זו ההזדמנות להודות לאותם גברים שחידדו לי את החושים,גרמו לי להביט לצדדים כי בלעדיכם כל זה לא היה קורה, הייתי עוד עקרת בית שהתובנה שלה היתה נגמרת בין סירי אוכל לג’רי ספרינגר בשתיים בצהריים, המוח היה מתנוון והחרא היה נשאר אותו חרא
כל אחד חושב שהוא הלנה רובינשטיין ורוצה להבטיח את מקומו בגן עדן על גבי,על בשרי ,על פצעי. מכירים לי גברים בכל המינים והצורות,שקרנים פתולוגיים,מתימנים,בעלי פוביות משונות,סיפורי כיסוי להומואים בארון,אוטיסטים רגשיים,מתחתנים סדרתיים,נשואים בעלי חיים כפולים ועוד רבים ומוטרפים שמשום מה עוד מסתובבים ביננו ואף אחד לא טורח לעצור אותם.
מה אני שארית של החברה שאני צריכה את הגהינום הזה? להוריד מחירים לרצפה? ואני הורדתי מחירים…למחירי תחת. עד לא מזמן לא היה לי נעים לצנזר,הייתי הולכת כי לא רציתי לאכזב את המשדך,בכל זאת גן עדן לא כולם נכנסים אליו. אפילו היו מעבירים את הטלפון שלי מבלי לומר לי בכלל והיו ערבים שהייתי מקבלת שיחות מגברים תמהוניים שהיו מגמגמים לי בטלפון.
אחרי שהתגרשתי,כן רציתי לראות דברים אחרים לא האמנתי "שהשוק" הזה כל כך רדוד. רציתי לראות בעצמי,רציתי לחוות,לדפוק ת’מערכת ולמצוא פרק ב’ בכלום זמן תוך חודש חודשיים אפילו הצבתי לי דד ליין אבל מהר מאוד התאפסתי וחזרתי עם הזנב בין הרגליים. מה קרה פה בכל הזמן שנעדרתי? הכל כל כך שונה. אנשים לא אותם אנשים הדרישות שונות וקיבלו פירוש אחר לגמרי.אחרי מספר דייטים כושלים נסיונות סרק לחתונה חוזרת וסתימת פיות הרגשתי כמו הזקן ההוא מחומות של תקווה שיצא מהכלא אחרי ארבעים שנה ולא היה יכול לשאת את שינויי מזג האוויר,המרחב ותאוצת החיים שהתרחשה בזמן שישב מחצית מחייו בכלא בסוף הוא התאבד. רציתי לחזור הבייתה לחרא שהכרתי, הבנתי שהכל מנוקר מבחוץ ואנשים יכולים לשרוף אותך על פחות מסינון קטן בטלפון.
ושוב התאפסתי. מה אני רצה להכיר מישהו כל כך מהר? רק לפני דקה וחצי השתחררת וכבר את רצה לשדוד את הבנק הבא?ניערתי מעליי את כל מדבקי המדבקות שרצו נתח מהתהילה שבנו על גבי. מהר מאוד הפכתי שוב עויינת,נחרצת זה כבר לא היה בנימוס. כי אין לאנשים טקט הם בטוחים שהם יודעים מה אתה רוצה. מה יהיה בשבילך טוב, כי אם הם נשואים אז גם אתה צריך,שלא תהיה לבד שזה ייפול להם בדיוק בול זוגות זוגות בערב פוקר שאירגנו ברביעי, שיכולו להגיד לעצמם "אני סידרתי ביניהם",שזה יישב בדיוק בתבנית המשעממת שרובנו חיים בה.
החלטתי להניח לדבר,להתרכז בדברים שאני אוהבת ולהתפלל שאת הגבר שלי אמצא כבר לבד,אולי בתור לבנק או אולי כשאני קודחת ופצעי חום על שפתיי ואלי זה יהיה השכן שגר בבניין מתחתיי ואולי גם לא אמצא אבל בבינתיים הזה, עד ש… אני צוחקת,משתעשעת נורא נעים לי לצפות מבחוץ בדבר. בקלות אני יכולה לזהות דייט ראשון ולתרגם את כל מערכת היחסים העתידית שלהם אפילו לדעת אם יתחתנו או לא,אם זה יהיה רק סקס או מערכת ארוכה… בגלל שמאוחרי רזומה ענקי אני פיתחתי סוג של קריירה, בקלות אני מזהה מי בא לנטוע יער ומי מבא לנטוע שתיל. זו ההזדמנות להודות לאותם גברים שחידדו לי את החושים,גרמו לי להביט לצדדים כי בלעדיכם כל זה לא היה קורה, הייתי עוד עקרת בית שהתובנה שלה היתה נגמרת בין סירי אוכל לג’רי ספרינגר בשתיים בצהריים, המוח היה מתנוון והחרא היה נשאר אותו חרא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה